הלידה השנייה והשונה שלי…

לפני כמעט חודשיים סער נולד…

שישה ימים ביליתי בבית החולים הפעם וערב הניתוח שלי החלטתי פשוט לכתוב, ממש כמו יומני היקר שכזה ודבר קסום ומעניין קרה לי..

אז זה מה שכתבתי:

" כבר שלושה לילות שאני לא בבית, מאושפזת בנשים ב' סורוקה עם ירידת מים ללא צירים ופשוט מחכה…

ההריון הזה היה שונה, הייתי מודעת יותר, שמרתי, טיפול דיקור, אחות מעקב, עם הרבה רוגע ושלווה. עברנו את שבוע 38 שבו שחר נולד ואמרתי לעצמי, הנה עוד משהו שונה..

ועוברים להם שבוע 39, 40 ואין סימנים ללידה. ואז הגיע מוצ"ש, יום רגוע ורגיל לחלוטין בבית ופתאום! זרם עדין על הרגליים שלא מפסיק.. הבנו שזו ירידת מים ובלי לחשוב יותר מידי נוסעים לסורוקה.

שחרול אצל קוסטה ואפרת (השכנים), סבתא מירי בדרך ויאללה עוד רגע מתחילים צירים!

אבל איפה אתם צירים יקרים שלי??

משתוקקת להרגיש כאבים, לחצים.. הגוף התחיל להזיז עניינים בעצמו אז אני סומכת עליו שימשיך! מקווה ומייחלת!

מיון, אשפוז והמתנה… הרבה המתנה!

געגועים מטורפים לשחרול שלי, הוא כל כך רגיש ומתגעגע, סוף אוגוסט, גן חדש באופק ואני מעזה להיעלם לך?

כולם אומרים לי "תנוחי, תנצלי את הזמן שנותר" מעולם לא התחברתי לזה.. כואב לי בגוף שאני לא איתו, לנשק ולחבק אותו, להבין, להכיל, זה חשוב לו כמו שזה חשוב לי! החמצן של שנינו!

והנה עוברים שלושה לילות ומחר בבוקר הדד ליין מגיע..

ניתוח קיסרי שני וניסיון כושל ללדת לידה רגילה.

מאוכזבת, מפוחדת, מבואסת וגם כועסת.

כמה רציתי לחוות את הרגעים המעצימים האלו, לחוות את הלידה, הלחיצות, הכאבים, הצרחות.. הכל עדיף על חוסר האונים של לשכב כשחצי גוף רדום ופשוט חותכים אותי.

אבל כבר שלושה לילות המי שפיר יוצאים, עירוי אנטיביוטיקה, מוניטורים והכל תקין אבל אין צירים ואי אפשר למשוך יותר.

והגברים שלי בבית מחכים לנו, לי ולקטנצ'יק. חוסר השליטה הזה, תמיד היתה החולשה שלי. הרצון לדעת ולשלוט בכל צעד וכשזה נלקח ממני אני פשוט לא מסתדרת טוב.

לשכב על שולחן הניתוחים בלי יכולת לזוז – חוסר שליטה.

חוסר נוכחות שלי בחיים של שחר ודן – חוסר שליטה.

ירידת מים ועוד בלי צירים – חוצפה עצומה והכי חוסר שליטה!

ערב לפני הניתוח, תקווה אחרונה לקום בכאבים ולהיכנס ללידה, אני מנסה לשחרר את הרצון בשליטה, לקבל את מחר ולהתרכז באושר של תינוק חדש בחיים שלנו! משפחה מאושרת יותר וגדולה יותר!

מאחלת לעצמי החלמה מהירה וחוסן נפשי, בריאות וניתוח נטול סיבוכים (כמו הקודם) וידיים מלאות וחזרה מהירה הביתה לקן שלי, לבית שלי, לאהובים שלי ולהחלמה ולהתעצמות הנשית שלי מתוך הכאב והקושי. ולמרות שזה עוד פעם ניתוח קיסרי, אני מקווה לתיקון, לחוזק, החלמה קלה ונעימה יותר.

 

ומשתדלת לזכור שבקרוב אני אחזיק אותך בידיים שלי ואקבל אותך לעולם הזה בזרועות פתוחות, אין סוף אהבה עם אבא מהמם ואח מושלם!"

 

אז מה הדבר הקסום שקרה?

פחות משעה אחרי שכתבתי את זה ושחררתי את הלחץ, התחילו לי צירים…

הם הלכו והתגברו במהלך הלילה וכל כך התרגשתי שהנה עוד מעט יבשרו לי על פתיחה והכל יהיה אחרת. אבל… אולי צירים הגיעו אבל פתיחה ממש לא.

בגלל שאין אפשרות לזירוז ואפידורל בלי פתיחה מעכב לידה ומגדיל לי את הסיכוי לקיסרי חירום ביקשתי בצרחות של כאבים כמו שרציתי את הניתוח הקיסרי שלי כאן ועכשיו!

קיבלתי אותו.. אבל קיבלתי חוויה מתקנת, עם רופאים קשובים שהסבירו לי כל רגע בתהליך, דן היה לידי עד הרגע שהוציאו את סער והפעם ראיתי אותו וחיבקתי אותו והייתי ערה במשך כל הניתוח. בלי רגעי אימה בכלל.

התאוששות קלה יחסית בלי צרחות והרבה משככים, צוות מדהים וחוויה שונה וחיובית הרבה יותר!

אז אולי לא קיבלתי לידה רגילה כמו שרציתי אבל כן קיבלתי חוויה מעצימה, שונה וחיובית.

החלמה נעימה יותר ולמדתי עוד קצת את המשמעות בלשחרר…

וכמובן שקיבלתי גם את סער התינוק המתוק!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s