יומן גמילת לילה – מתחילים

הקדמה

חופשת הפסח הסתיימה, הקיץ לפנינו ואחריו המעבר לגני עירייה..
ההורים במרץ לגמול את הפעוטות מחיתולים ולהכין אותם למעבר לשלב הבא.
אז החלטתי לשתף אתכם בחוויות האישיות שלי עם שחר שלי, מתוק אמיתי בן שנתיים ושבעה חודשים.

למה?

כי חשוב לי להביא את החוויה האישית שלי בתור אמא שהיא במקרה גם מנחת הורים ויועצת גמילה. חשוב לי להראות ולהדגיש את מה שחשוב באמת ממקום אמיתי ואישי..

מה הסטטוס הגמילה של בני שחר?
שחר כבר גמול כ-10 חודשים במהלך היום, אבל לא מזמן התחלנו גמילת לילה, מאתגרת לא פחות ומעניינת מאוד.
עם שחר התחלתי מודעות לצרכים מגיל 8 חודשים בערך, בעיקר השתעשענו עם הסיר והתקשורת סביב הצרכים. הנושא היה באוויר והמודעות גברה לאט לאט.. לא מיהרנו לשום מקום, פשוט זרמנו.

בגיל שנה ושמונה חודשים, חודש יולי ראשון בנגב החם, הטוסיק של שחר החליט שהוא מפתח אנטי לחיתולי ההאגיס ששירתו אותנו נאמנה עד אז.
השילוב של החום, החומציות והעור העדין לא הותירו לנו הרבה ברירות ויומיים בבית ללא חיתול הראו לי שזו האופציה היחידה עבורנו. עירבתי את הגן בהחלטתי והצוות המקסים זרם איתנו.

פשוט זה לא היה, תאמינו לי….

בבית אני זיהיתי על שחר בקלות סימנים לצרכים, אפשרתי לו להסתובב בלי תחתונים ולעשות בסיר או בישבנון, העיקר שיהיה לו נוח.
בגן הוא היה צריך להיות לבוש(גן מוזר..), אסור להביא סיר שאליו ממש התחבר ובנוסף, הגן היה יחסית חדש ולכן היו הרבה פספוסים. אציין שחודשיים לפני כן עברנו מהמרכז למושב בדרום ולכן הגן היה חדש עבורו.

איך התחלנו גמילת לילה?
בבית הוא גם רצה להיגמל בלילה וסירב שנשים לו חיתול.. פה היה לי קצת קשה לזרום בתור אמא פולנייה אבל היועצת גמילה שבי אמרה לי לנסות. אז אכן ניסינו ואז הגיעו מספר לילות שאימתו דווקא את האינטואיציה האימהית שלי.
שחר התעורר בבכי ותסכול רב עם צורך להתרוקן אבל הוא לא הצליח לשחרר את הפיפי, הוא היה תקוע בין שינה לתסכול ולא הצליח להשתחרר.
ניסינו להעיר אותו אבל זה לא עזר ובסופו של דבר הרגענו אותו והוא נרדם חזרה ועשה במיטה אחר כך.

היה לילה אחד שקרה דבר קסום.. הערתי אותו והראיתי לו שהדובי עושה פיפי בסיר, ממש הושבתי את הדובי על הסיר ושחר ניסה גם וסופסוף הצליח לשחרר ועשה פיפי.
זה הצליח רק פעם אחת והתסכול חזר והבנתי שעדיף לנו כרגע שיישן טוב ונחזור ללילות בהמשך.. לא בלחץ.. גם שחר הסכים לשים חזרה חיתול, במיוחד כשהתחדשנו בחיתולי פולאפס עם ספידי מקווין הנערץ והלילות חזרו להיות שלווים.

בינתיים בגן ובבית המודעות של שחר התחזקה עוד ועוד והפספוסים פחתו, בגן הוא עשה במיני אסלה ובבית בעיקר בסיר, משמע כל יציאה מהבית לוותה בסיר, לגינה, לחתונות, לסבים ולסבתות ולכל מקום..
אולי לפעמים נראינו מוזרים לסביבה אבל לי לא היה אכפת כי ידעתי שזה מה שנכון לשחר וזה מה שהוא היה צריך!

מה מצבנו היום?

היום.. שחר כמעט ולא מפספס, ישן כבר מספטמבר שנת צהריים בלי חיתול וכבר לא צריך את הסיר אלא משקה כל עץ או גלגל צמא.
לפני כחודש, התחלתי לדבר איתו שבקרוב אם ירצה, נוריד חיתול גם בלילה. התלבטתי לגבי זה, כי זה סופר נח לי שהוא ישן רצוף ולא צריך לקום ולא צריך לדאוג אבל הבטחתי לעצמי שלא אסחוב את הלילות יותר מידי כדי לא להקשות עליו את התהליך הזה.
כשבועיים לאחר שהנושא עלה.. שחר סירב לשים חיתול.. רצה לישון בלי.
הזרעים נשתלו והנה הוא הבין ובחר שזה הזמן שלו.
והמסע של גמילת הלילה שלנו החל..
המשך יבוא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s